תלמוד עשר הספירות - חלק א' פרק ב' פסוק ב'
המחבר: שמואל קרמרמן
" וראש העליון של הקו, נמשך מן הא"ס עצמו ונוגע בו, אמנם סיום הקו הזה למטה בסופו אינו נוגע באור א"ס. "
התפשטות קו האור בחלל הבריאה
שאלה: האם קצוותיו של "קו אור ישר" מוגדרים "בין המעטפת לבין הנקודה המרכזית" או "בין הנקודה המרכזית לבין המעטפת"? כלומר, האם קו אור מסתיים בנקודה המרכזית או שהוא חולף דרכה?
הפסוק מורה לנו כי תחילתו של הקו "משך מן האור א"ס עצמו ונוגע בו". כלומר, הווצרותו של הקו הינה באור האינסוף שעוטף את חלל הבריאה והתפשטות הקו נעשיית לעבר פנימיותה של "הנקודה האמצעית" שהיא חסרת אור לחלוטין, שקולה לבחינה ד' של "הרצון לקבל על מנת להשפיע" ושמקבלת כאן את הכינוי "סוף" .
נסכם, כי "קו האור הישר" מצוי בין שתי צורות קיצוניות ונוגדות של אור האינסוף:
? תחילה: באור האינסוף - השפע במלואו, הרצון לנתינה.
? הסיום: הנקודה האמצעית - חוסר שפע, חשיכה מוחלטת, הרצון לקבל מתאפס.
קו האור והנקודה המרכזית
מה קורה בנקודת המפגש של קו אחד ישר שמוליך את אור האינסוף בתוכו עם הנקודה המרכזית? מכיוון ש-"הרצון לקבל" הולך ופוחת בבחינות א' , ב' , ג' מתאפס בבחינת ד' ומתגלה בצורה של "הרצון לקבל כדי להשפיע" ניתן לשער כי ישנה ירידה הדרגתית רבה בכמות האור שעובר דרך הקו ומתפזרת בין העולמות ובין עשרת הספירות. על כן, כשמגיע קו האור אל הנקודה המרכזית קורים שני דברים: מצד אחד בנקודה המרכזית אין יותר "רצון לקבל" אלא "רצון לקבל על מנת להשפיע" ולכן אין כניסת אור לתוך הנקודה המרכזית אלא דחייה שלו "על מנת להשפיע". מצד שני כמות האור וזכות האור בקצהו המסיים של הצינור מועטים כל כך, כי האור התפזר כבר בין כל העולמות ובמערכת הספירות,, עד שממילא ישנו מעט מאד אור שיש בו כדי להאיר את הנקודה המרכזית. על כן, בסיכומו של דבר, הנקודה המרכזית שרויה במצב של "חיסרון האור".
המחבר: שמואל קרמרמן
" וראש העליון של הקו, נמשך מן הא"ס עצמו ונוגע בו, אמנם סיום הקו הזה למטה בסופו אינו נוגע באור א"ס. "
התפשטות קו האור בחלל הבריאה
שאלה: האם קצוותיו של "קו אור ישר" מוגדרים "בין המעטפת לבין הנקודה המרכזית" או "בין הנקודה המרכזית לבין המעטפת"? כלומר, האם קו אור מסתיים בנקודה המרכזית או שהוא חולף דרכה?
הפסוק מורה לנו כי תחילתו של הקו "משך מן האור א"ס עצמו ונוגע בו". כלומר, הווצרותו של הקו הינה באור האינסוף שעוטף את חלל הבריאה והתפשטות הקו נעשיית לעבר פנימיותה של "הנקודה האמצעית" שהיא חסרת אור לחלוטין, שקולה לבחינה ד' של "הרצון לקבל על מנת להשפיע" ושמקבלת כאן את הכינוי "סוף" .
נסכם, כי "קו האור הישר" מצוי בין שתי צורות קיצוניות ונוגדות של אור האינסוף:
? תחילה: באור האינסוף - השפע במלואו, הרצון לנתינה.
? הסיום: הנקודה האמצעית - חוסר שפע, חשיכה מוחלטת, הרצון לקבל מתאפס.
קו האור והנקודה המרכזית
מה קורה בנקודת המפגש של קו אחד ישר שמוליך את אור האינסוף בתוכו עם הנקודה המרכזית? מכיוון ש-"הרצון לקבל" הולך ופוחת בבחינות א' , ב' , ג' מתאפס בבחינת ד' ומתגלה בצורה של "הרצון לקבל כדי להשפיע" ניתן לשער כי ישנה ירידה הדרגתית רבה בכמות האור שעובר דרך הקו ומתפזרת בין העולמות ובין עשרת הספירות. על כן, כשמגיע קו האור אל הנקודה המרכזית קורים שני דברים: מצד אחד בנקודה המרכזית אין יותר "רצון לקבל" אלא "רצון לקבל על מנת להשפיע" ולכן אין כניסת אור לתוך הנקודה המרכזית אלא דחייה שלו "על מנת להשפיע". מצד שני כמות האור וזכות האור בקצהו המסיים של הצינור מועטים כל כך, כי האור התפזר כבר בין כל העולמות ובמערכת הספירות,, עד שממילא ישנו מעט מאד אור שיש בו כדי להאיר את הנקודה המרכזית. על כן, בסיכומו של דבר, הנקודה המרכזית שרויה במצב של "חיסרון האור".